הויכוח על נחיצותן של התערוכות העולמיות, מה שמכונה World Expo, הוא על ההשקעה העצומה של המדינה המארחת לעומת "החזר ההשקעה". נכון שכמעט כל מבני האקספו נהרסים לאחר חצי שנת התערוכה אבל זו חצי אמת.

 בסה"כ התקיימו מאז 1851 עד כה,  36 אקספואים עולמיים במקומות שונים בעולם.

האקספואים הראשונים נטו לבנות מבני־ענק זמניים כמו מגדל אייפל בפריז או הקריסטל פאלס בלונדון, שלמרבה האירוניה לא נהרסו... אבל בהמשך, גם לפי הנחיית האיגוד הבינלאומי המארגן את האקספואים, החלו לקום מבנים  שתוכננו מראש להישאר.

באקספואים של סוף המאה ה־20 וראשית המאה ה־21 ולפי הנחיית האיגוד הוחל לשים דגש, בתכנון הראשוני, לעבור לתכנון מורשת. כלומר לתכנן כך, שלאזור בו מתקיים האקספו, יעשה "מיחזור" לטובת הציבור.

יש שקראו לזה "תכנון מורשת" השם דגש על תכנון התשתיות, לא רק באתר האקספו, אלא של כל העיר, ביום שאחרי. 

האקספו העולמי הראשון נערך בלונדון בשנת 1851 ולראשונה, העולם החדש ראה יכולת הנדסית של עירוב מתכת וזכוכית במבנה ענק - הקריסטל פאלאס. המבנה הוגדר אז כאטרקציה עולמית.שנים לאחר התערוכה המבנה פורק והועבר למיקום אחר בעיר.

בברצלונה 1888 ובאקספו הנוסף ב - 1929, חלקים גדולים מהעיר, חלקם מוזנחים הפכו להיות האתרים של התערוכה ומהם נשארו עד היום הפאלה נסיונל (כיום מרכז התערוכות של העיר), איצטדיון מונטזווי, המזרקה המפורסמת, המדרגות הספרדיות, פואבלו אספניול ועוד מבנים שהופכים את האקספואים בברצלונה לאחד המורשות העירוניות הגדולות בתולדות האקספו.

מורשת שבאה לביטוי בתערוכה העולמית בסביליה ב - 1992 , בליסבון ב-1998 ולשיאה באקספו 2020 בדובאי כפי שנראה בהמשך.

בפריז, באקספו של תחילת המאה החדשה, שנת 1900, כבר ראינו את ההשפעה של השארת לא רק מונומנט אחד, אלא שורה של מבנים, שלשימוש בהם תהיה השפעה עצומה על חיי העיר והתרבות שלה. זה האקספו שהשאיר לנו את הפטיט פאלה והגרנד פאלה, את גשר אלכסנדר, את תחנת הרכבת אורסיי, שהפכה בשנים האחרונות למוזיאון לאמנות מודרנית מהחשובים בעולם, את תחנת האינווליד ואת השאנט זליזה.

האקספו הטביע חותם על מרקם העיר, שבלעדיו, פריז של היום לא היתה כפי שהיא.

בבריסל 1958 העולם נחשף למבנה מיוחד בדמות האטומיום, שהפך לאחריו לאחד המזוהים ביותר כסמל עיר - בריסל. אמנם האייפל של אקספו 1889 נחשב לסמל של פריז, אבל הוא הפך להיות כזה, אחרי שהוחלט להשאירו בשל ממסר התקשורת שהוקם בראש המגדל. עד שהפך לסמל העיר, הוא נחשב לפלא אדריכלי בשל השימוש במתכת שנעשה בהקמתו.

מונטריאול 1967 הפך להיות אחד האקספואים המשפיעים ביותר בתולדות האדריכלות העירונית המודרנית בזכות פרויקט המגורים ההביטאט של האדריכל הישראלי צפדיה והפארק העירוני עם האיים המלאכותיים.

מונטריאול תיזכר, בישראל, גם בזכות ההשתתפות הלאומית הראשונה בביתן לאומי של ישראל בניהול עדין טלבר ז"ל ויוסי פרוסט ז"ל.

האקספו העולמי בסביליה 1992 יחשב כהתחלה של העידן המודרני של תכנון "השימוש אחרי". אתר השלכת האשפה של סביליה לאורך גדת הנהר הגדול, הוכשר לשמש את האקספו. המחשבה בתכנון הביתנים וההנחיה שהועברה למדינות המשתתפות היו, שיש לתכנן ולהקים את הביתנים כדי שחלק מהם ישמשו לאחר האקספו כ"עיר המדע" של ספרד.

לצורך כך הוקמה תשתית עצומה בדמות רכבת מהירה שתחבר את סביליה למדריד, הקמת גשרים מעל נהר הגאוודלכביר, בהם בלט אדריכל צעיר בשם קלטרווה, שבעקבות כך, הפך לגורו עולמי של תכנון הגשרים.

ואכן חלק מהביתנים נישאר, אך מחדלים ניהוליים של הספרדים הפכו את האתר למוזנח ופעיל בחלקו.

שני אקספואים בהמשך השנים, למדו מהנסיון של הספרדים ועשו "אותו דבר, אבל אחרת".

בשנחאי 2010 פינו אזור עצום של אשפה ומגורים ארעיים והפכו אותו לאתר האקספו. בסין, כמו בסין, הוכרז מראש, שאחרי האקספו, חלק מהביתנים יהפכו להיות מרכז תערוכות וכנסים בינלאומי והביתן הסיני יהפוך להיות מוזיאון ואתר לביקורי תלמידים.

כדי להקל על הגישה למליוני המבקרים הוקמה מערכת של רכבת תחתית חדשה עם תחנה באקספו וגם כדי לחבר את שני חלקי העיר. הוקמו גם טיילת וגשרים, כדי לאפשר הגעה מחלק אחד של העיר לחלק שבו נערכה התערוכה, מי ברגל ומי באפניים.

התכניות מומשו והאזור עצמו משגשג גם היום. כך גם בדובאי ב - 2020 שלפי הגוף המנהל, כ־80% מתשתיות האקספו נשמרו, והאתר נפתח מחדש כעיר עם מגורים, עסקים, תרבות, תחבורה ומרחבים ציבוריים. האזור נקרא Expo City וממוקמים בו מרכז תערוכות חדש, מוזיאון גוגנהיים ומרכזי תרבות אחרים.

ולסיכום: האם הביקורת על בזבוז בקיום האקספואים מוצדקת? יש שיאמרו "כן" אם בוחנים את התערוכות במבט היסטורי, בשל הריסת המבנים לאחר התערוכה. החושבים אחרת(כולל כותב שורות אלו) אומרים, שאלו האומרים שאחרי האקספו הכל נהרס, פשוט טועים כי מה שנשאר ממורשת האקספואים עולה בהרבה על הריסת המבנים.

נשארו אייקונים אדריכליים, מבנים שקיבלו חיים אחרים ומשרתים את העיר והקהילה, נשארו פארקים ומרחבים ציבוריים שאילמלא האקספו היו מוזנחים עדיין, הועמדו גשרים המחברים בין חלקי העיר ומסייעים רבות לתחברה העירונית, נסללו כבישים, הועמדו רכבות ומסלולים חדשים - תשתיות שמשפיעות עמוקות על העיר.

דובאי לימדה אותנו שאפשר לבנות עיר חדשה על תשתיות האקספו. זהו מסר עתידי לערים שבהן יתקיים אקספו עולמי בהמשך.

אסור לשפוט את האקספו לפי כמה ביתנים נשארו אם רוצים למדוד "החזר השקעה" אלא לשאול  "מה נשאר לעיר ולמדינה אחרי שסגרו את השערים....."

אגב, האקספו העולמי הבא ב - 2030 יתקיים בערב הסעודית.....